מנחה במסלול לזוגיות במכון אדלר חיפה וחברה בסגל בית הספר לאימון של מכון אדלר
החכם הסיני לאו צ'ה אמר לפני כ 2500 שנים:
"לב - חשוב לשמור פתוח.
מגע בין אנשים - חייב עדינות וחסד.
כשלא מתלוננים - מתגלה המהות ולא הפגמים." מתוך "ספר הטאו" בתרגומו של ניסים אמון.
אל הנישואין אנו מגיעים עם שתי קופסאות עטופות בצלופן ומרהיבות מראה. כל החלומות שלנו שם, בתוך קופסאות ממתקים משובבות נפש איתן באנו אל החופה המקודשת.
עם השנים יש בידינו את הבחירה להחליט מה להכניס בהן עכשיו: אהבה, קבלה של האחר, תקשורת טובה, תשוקה, ראייה חיובית או דברים אחרים. הבחירה נתונה לכם. לבחור במהות או בפגמים.
מלבד הקופסאות, אנו מגיעים אל החופה גם עם שני ארגזים על גבינו. בתוך הארגזים קיימות התפיסות שלנו לגבי מי אנחנו, הדפוסים עליהם גדלנו ודרך הראייה הסובייקטיבית שלנו את העולם, את הזוגיות, את האהבה, את תפקידי הבעל והאישה, האימא והאבא. עקרונות לגבי הילדים, כיצד הם אמורים לגדול, מיתוסים שאספנו, וכמובן הציפייה שלכל סיר יש מכסה שמתאים לו בדיוק.
כאשר אנו מאמינים במיתוס הנפוץ כי לכל סיר יש מכסה, אנו רואים ברוב המקרים את עצמנו כסיר, רק שאולי המכסה שבחרנו לא מתאים. בראייה הזו אנחנו הסיר ואנחנו בסדר, רק המכסה אולי לא בדיוק מתאים, בכך אנו פוטרים את עצמנו מאחריות והופכים לקורבנות של החיים, פשוט סיר שבחר בו המכסה הלא נכון. את חוסר האושר שלנו אנו תולים כעת בבן או בבת הזוג באופן טוטאלי ומוחלט.
עם השנים אותן תכונות שכל כך אהבנו הופכות להיות מאוסות בעינינו ומכעיסות אותנו. תכונות כמו ספונטאניות, עליזות או הרפתקנות הופכת בעיננו לחוסר אחריות וקלות דעת. זהירות והקפדה הופכות בעיננו לקמצנות וכך הלאה. יכול להיות שרק זווית הראייה שלנו היא זו שמשתנה. אותה תכונה על קו רצף אינה הופכת מחיובית לשלילית אבל משהו קורה ואנו מתחילים להתלונן על בן או בת הזוג.
לעיתים, אישה תצפה מבעלה לכל מיני דברים אך לא תאמר את בקשתה ותמתין בסבלנות זמן רב מאוד עד שתבין שזה לא יקרה. אחר כך תבוא אכזבה וצעד אחד אחריה גם המרירות. האם הקשר הזוגי הוא זיווג משמיים, ולכן הוא מחויב בקשר טלפאטי? הטלפתיה קיימת, כך לפחות טוענים רבים, אך עד שהיא תתגלה מדעית, רצוי שבמקום לצפות תאמר האישה את רצונה ותכין עצמה גם לגמישות או אפילו לסירוב, אבל שלא תתיש עצמה בהמתנה.
בזוגיות כמו בהורות אנו בונים תא אינטימי מקודש ומיוחד. כמו שנוצרנו עם היכולת להניח את האגו בצד כשמדובר בילדים שלנו, כך נוכל גם להתנהל ביננו. צריך לדעת לוותר על ה"צדק", ולדעת להפסיד במשחק לפעמים רק על מנת לראות את ניצוץ האושר בעיניים. ראוי שנדע להניח את האגו בצד ולבוא ממקום של אהבה. להיות "צודק" בזוגיות עלול להוביל לאובדנה של האהבה. זוהי מטרה מוטעית לשייכות לפי אדלר , שעונה על דפוס לתנאי צר לערך, שעליו הרבה מאיתנו התחנכו בילדות. המטרה הנעלה יותר היא ליצור שייכות. בתנאי צר יגיד אדם – רק אם אני צודק אני מרגיש אהוב וחכם ויודע. רק כך יש לי מקום.
בזוגיות בה לומדים בני הזוג להניח את האגו בצד, לומדים גם לוותר, לומדים להסתכל ולהתרכז בדברים החיוביים, זוכרים להביט ממקום של אהבה וממקום של מודל לילדים, בזוגיות בוגרת כל אחד מבני הזוג ינוע ממקום של ציפיות למקום של לקיחת אחריות. אני אתן את מה שאני רוצה לקבל. הווה אומר, אם אני רוצה חיבוק אני אתן חיבוק ואז יהיה לי חיבוק.
על מנת להצליח בזוגיות דרושה ההבנה כי אנו בראש ובראשונה חברים ואוהבים. משם באנו. חברים טיבם שהם משתפים פעולה, לא מתלוננים ולא מאשימים. "מסוגלות זוגית" פירושה היכולת לקבל כי לא כל מה שנרצה יקרה, או לא כל מה שאנו רוצים יקרה בדרך בה אנחנו רוצים.
"מסוגלות זוגית" פירושה בנוסף גם מחויבות גבוהה לקשר, לבן הזוג, ולא פחות ראוי לציון, אם לא החשוב ביניהם הוא ההפנמה של העובדה הכל כך ברורה ועדיין קשה לתפיסה שברוב המקרים מה שבן הזוג אומר או עושה אינו מיועד לפגיעה בשני אלא בעד עצמם. מדובר בפרשנות חיובית וחלפת משקפיים. האם העובדה שאשתי יוצאת פעם בשבוע עם חברות היא נגדי או בעדה? האם הצורך שלה להיות עם חברות מעיד על איזה שהוא פגם באהבתה אלי?
האם בעלי שמגיע הביתה ומדבר בפלאפון בזמן ארוחת הערב או אחריה עושה זאת נגדי או בעדו?
האם הצורך שלו בלסיים את העבודה ולהשאירה מאחוריו מעידה על חוסר אהבה?
אם נעצור רגע לפני התגובה ונחשוב על בן או בת הזוג כחבר ונלמד לקחת אחריות על המעשים שלנו או על חוסר העשייה שלנו, אם נדבר על הדברים ונלמד להקשיב ולראות את האחר, חיינו הזוגיים והחיים בכלל ייראו אחרת. טובים יותר. אוהבים יותר, שמחים יותר. נחזור הביתה בשמחה. כי בסופו של יום גם הגבר וגם האישה רוצים יותר מכל את אותו הדבר בדיוק: להרגיש רצויים מוערכים ולקבל קצת חום ואהבה.
