לקראת הכנס שוחחה ענת עם פרופ' אווה דרייקורס-פרגוסון, בתו של רודולף דרייקורס, ממשיכו של אלפרד אדלר אבי הפסיכולוגיה האינדיווידואלית. פרופ' דרייקורס מתמחה בנושא המוטיבציה, היא מלמדת אותו באוניברסיטת אלינוי ואף כתבה בנושא שני ספרים.
לדבריה, "עד גיל 30 כבר פיתחנו דרכים רבות לעשייה והפקת תוצאות בחיינו, מבלי להבין מה המוטיבציה שלנו ומבלי להתחשב בה. הבנת המוטיבציה מצריכה אימון ופיתוח דרכים חדשות לחשיבה. רוב האנשים מסבירים את ההתנהגות שלהם לעצמם בדרך שלא מאפשרת להם להבין את המוטיבציה שלהם".
הדבר הראשון שעניין אותי היה איך מלמדים מוטיבציה. האם מוטיבציה זה משהו שניתן ללמוד אותו? האם מוטיבציה זו מילה אחרת למטרה? האם מוטיבציה זו מילה אחרת לשכר? כאשר אנו אומרים על מישהו 'אין לו מוטיבציה לעשות משהו', למה אנחנו בעצם מתכוונים? האם ל'לא בא לו', או ל'מה יוצא לו מזה'?
לפני שנתחיל, חשוב שתדעו שלא על כל השאלות קיבלתי מענה. על חלקן ניתן לקבל תשובה רק בקורס מלא, אחרות יקבלו מענה בכנס, מה שבטוח, שמעתי כמה עובדות לגבי מוטיבציה שלא ידעתי לפני כן, כמו למשל שיש המון סוגי מוטיבציה, שמאחורי כל פעולה שלנו יש מוטיבציה, שישנם סוגי מוטיבציה פרודוקטיביים וישנם כאלה שממש לא, ושכשאנחנו אומרים על מישהו שאין לו מוטיבציה, אנחנו טועים, כי יש לו מוטיבציה, השאלה היא רק: מוטיבציה למה.
איך את מגדירה מוטיבציה?
מבחינה אקדמית, הייתי אומרת שמוטיבציה היא אנרגיה ומאמץ, אנרגיה והכיוון אליו אנו מסיטים אותה. אפשר לומר שיש לך סוג מסוים של מוטיבציה כלפי הוריך: הדרך שלך לכוון אותה יכולה להיות או לכבד אותם או להקטין אותם והיא נגזרת מהמטרות שלך. כשאדלריאנים אומרים מטרות, הכוונה לכך שבשחר ילדותנו הסקנו מסקנות לגבי החיים, עצמנו והעולם. אוסף המסקנות האלה יוצרים יחד את האופן המיוחד שאנו רואים את העולם, הנקרא על פי גישה זו "הגיון פרטי". מרכז ההיגיון הפרטי היא מטרה, או מטרות, שהפרט מציב לעצמו על מנת להרגיש טוב, להרגיש שייך ולהרגיש בעל ערך. המטרות אינן נמצאות במודעות שלנו, אבל תמיד יש לנו מטרות.
אנשים חושבים בדרך כלל על מוטיבציה במונחים של השגיות, פרודוקטיביות וגישה חיובית, אבל אלה הם רק חלק קטן מסוגי המוטיבציה. יש אנשים בעלי מוטיבציה להיות לא פרודוקטיביים. הפסיכולוגיה האדלריאנית מסבירה איך לכל האנשים יש מוטיבציה. יש אנשים שיש להם מוטיבציה להיות עצלנים. יש אנשים שיש להם מוטיבציה להיות עצובים. אפילו רעב וצמא הם מוטיבציה, וגם ילד ששובר חלון הוא בעל מוטיבציה, רק שונה מזו שהיינו רוצים שתהיה לו.
לכל אחד מאיתנו יש הרבה מוטיבציות: אם החלטתי לעשות דיאטה יכול להיות שיש לי מוטיבציה להיות יפה ומושכת ואני אכן אמשיך בדיאטה אך מכיוון שיש בנו מספר רב של מוטיבציות אם הפסקתי את הדיאטה כנראה שיש בי מוטיבציות אחרות שכדאי להבין אותן.
האם אפשר ללמד מוטיבציה?
לא מלמדים אנשים איך להיות בעלי מוטיבציה, מלמדים מה הם התנאים ליצירת המוטיבציה. אחד התנאים הוא הסביבה שלנו. תמיד יש סביבה שעוזרת לנו או מפריעה למוטיבציה שלנו. ידוע כי אלכוהוליסט שרוצה להיגמל, רצוי שילך לקבוצת תמיכה, בה מדברים על הדרכים והקשיים ומאפשרים למשתתפים להצליח בתהליך. אותו אלכוהוליסט יכול לבחור לא ללכת לאלכוהוליסטים אנונימיים, ובכך לא להרשות לעצמו להיות בסביבה שתאפשר לנו להיגמל. חלק מהבחירה שלנו היא באיזה סביבה אנו חיים. הסביבה שבחרנו יכולה להסביר מה המוטיבציה שלנו והבנת השפעתה עשויה לגרום לנו לבחור בסביבה שתעזור לנו לייצר את המוטיבציה הרצויה.
באיזה אופן עשויה הבנת המוטיבציה לתרום ?
כהורה, היכולת להבין את המוטיבציה של הילד חוסכת מריבות ועוזרת לייצר שיתופי פעולה. אם ילד רוצה לעזור, יכול להיות שהמוטיבציה שלו היא לתרום, לעזור למשפחה. אבל בדיוק באותה מידה יכול להיות שהמוטיבציה שלו לעזור נובעת מהרצון שלו שההורים שלו יעריכו אותו ויתלהבו ממנו. אם המוטיבציה היא באמת לעזור, אז גם כשאדם אחר או ילד אחר יעזרו זה ישמח את הילד שרצה לעזור, כי הוא רצה לראות איך הדברים משתפרים. אבל אם המוטיבציה היא שיתלהבו ממך, אתה מאוד תכעס אם מישהו אחר ינסה לעזור.
כאשר הורים מבינים את המוטיבציה של הילד שלהם גם להם וגם לו הרבה יותר טוב. קיימת אפשרות אמיתית להבין את נקודת הראות של הילד ולהימנע מעימותים ואי הבנות. אם ההורה אינו מבין שהמוטיבציה של הילד היא שיתלהבו ממנו, וחושב שכל מה שעמד מאחורי הצעתו היה לעזור, יתכן וההורה יחליט לבקש גם מילדו השני עזרה, בין היתר על מנת להקל על הילד הראשון. אם המוטיבציה של הילד היתה שיתלהבו ממנו, הוא עלול מאוד להתעצבן. ההורה, שבסך הכל ניסה לעזור לו, כועס גם הוא, ומתעורר ויכוח לא נחוץ, שהיה יכול להימנע אם ההורה היה מבין את המוטיבציה.
וכמאמנים?
ברור שאם תצליח להבין את המוטיבציה של הלקוח שלך תהיה מאמן יותר טוב, סביר להניח שתוכל לעזור ללקוח לחשוב על הדברים בדרך שהוא יהיה יותר פרודוקטיבי. כל עוד המאמן לא מבין את המוטיבציה של הלקוח, הלקוח עלול להמשיך ולהיאבק בתקיעות שלו.
אם אתה לא יודע מה הסיבה שעומדת מאחורי הרצון של הלקוח להוריד את הקילוגרמים, לא תוכל לעזור לו להוריד אותם. אם אתה לא מבין את המוטיבציה שלו, איך תבין אותו. אם הלקוח לא מבין את המוטיבציה האמיתית, המאמן לא יעזור ללקוח, במיוחד אם הלקוח לא חי את מה שהוא רוצה. אם הוא מציב 20 קילו בשנה, יכול להיות שאפשר גם לפתור בעיות בלי להבין מוטיבציה, להציב מטרות על בסיס חודשי, לעשות תוכנית עבודה, לפרק את התוכנית לאבני דרך ואולי זה באמת מה שהלקוח צריך. אבל ברגע שאין לזה כל קשר למוטיבציה של הלקוח, יכול גם מאוד להיות שאחרי חודש הלקוח יגיע ויאמר שהוא מחליט שכל העבודה וכל התכנון לא שווים את הטרחה, ומה המאמן יכול לעשות אז? אם הוא יודע מה המוטיבציה של הלקוח, הדברים מגיעים ממקום אחר לגמרי.
האם אפשר לשנות מוטיבציה לא נכונה?
אין מוטיבציה נכונה או לא נכונה. יש כזו שמובילה לשיתופי פעולה, עזרה הדדית, ועוזרת ליהנות אחד מהשני, ויש מוטיבציה שמובילה למריבות ולאנשים שלא נהנים אחד עם השני. אם מנהל רוצה שיתוף פעולה עם העובדים שלו הוא צריך להבין את המוטיבציה שלהם ואת היכולת להבין ולשנות אותה.
אפשר להבין מוטיבציה וללמוד איך לשנות אותה, אפשר גם להבין מוטיבציה של אדם אחר מבלי שהוא בעצמו יבין אותה. כאשר אתה מבין את המוטיבציה של הלקוח, יש באפשרותך עוד כלי, אתה יכול לשקף ללקוח את המוטיבציה שלו עצמו, ואז יחד איתו לייצר מוטיבציה חדשה. אתה מלמד את הלקוח ללמוד להבין את המוטיבציה של עצמו. אם אחרי חודש, הלקוח מפסיק את הדיאטה ואומר 'אני לא יכול יותר', ואתה כמאמן יודע מה המוטיבציה שלו ולמה הוא לא יכול יותר, אתה יכול להסביר אותה ללקוח.
האם אפשר לשמר מוטיבציה חדשה?
אחרי שהבנו מה המוטיבציה שלנו, של הלקוח שלנו או של הילד שלנו, ויצרנו מוטיבציה חדשה, הדרך לשמר אותה היא עידוד. ללמוד לעודד את עצמך ואת זולתך. חלק ממקצוע האימון מושתת על עידוד והוקרה, מה שהופך את עניין המוטיבציה לחלק בלתי נפרד ממנו. אם ברצוננו לשמר וליצר מוטיבציות בונות לשיתופי פעולה ופרודקטיביות יותר מאשר מוטיבציות לפחד וכעס, שמפריעות ואינן מועילות, עלינו לעודד את עצמנו ואת הלקוחות שלנו
